משם ומכאן
ילדה משם, חוה ניסימוב, הוצאת מקטרת
ילדה משם
לאלו שקשה עליהם קריאת ספרים עבי~כרס העוסקים בזיכרונות של ניצולי שואה, "ילדה משם" הוא אפשרות מאלפת להתמודד עם הקושי הנפשי. הספר עוסק בזיכרונותיה של ניצולת שואה, אולם הוא עושה זאת בצורה ייחודית ולא פחות מפתיע _ בקיצור מרשים. הספר בנוי מעמודים (לא ממוספרים) שבכל אחד מהם רסיס של זיכרון המורכב מעשרות מילים, ולפעמים רק קצת יותר, המנוסחות היטב.
הנה דוגמה: "אישה~אמא לא אוהבת לשוב לאחור, לזיכרונות. היא חיה בהווה וכך טוב לה. היא לא רוצה לבכות, אלא רק לשמוח ולהיות יפה עד כמה שהיא יכולה. לכן הסיפורים שלה מ'שם' הם נדירים. גם הזיכרון כבר בוגד בה. אבל סיפור אחד חרות בזיכרונה וצורב כמו פצע טרי וכשהיא חוזרת ומספרת אותו היא בוכה:
"בזמן האקציה, כשהרמקולים צורחים לכולם לרדת, חלק מהאנשים יורדים וחלק מסתתרים בחוֹרים כמו עכברים. אמא שלי ואני מסתתרות, אבל דודה שלי רוצה לרדת עם התינוק שלה. יש לה סיר עם דייסה ולאמא שלי יש כיכר לחם. דודה שלי מבקשת את כיכר הלחם, ובתמורה תשאיר את הדייסה. אבל אימא שלי לא נותנת. לימים, כשפוגשת אמי את אחִיה שברח מן הרכבת, הוא שואל: 'למה לא נתת לחם לילד שלי?' אימא שלי משקרת: 'נתתי.' הוא מסתכל בה במבט מוזר ואומר: 'לא, לא נתת'".
זהו ספרה הראשון של חוה ניסימוב, 68, ילידת ורשה, פולין. בשל גילה "הצעיר", הזיכרונות של המחברת מהשואה בנויים מרסיסי זיכרון הבנויים על השהות בגטו, ולאחר מכן בבית משפחה נוצרייה, שם השאירה אותה אימה עד לתום המלחמה. המחברת סירבה לעצור את זיכרונותיה והספר כולל גם את חוויותיה כילדת חוץ בקיבוץ. את הטקסטים מלווים איוריה של עפרה עמית, ובמפתיע של ניסימוב שהם מתארים בדיוק את מה שהיא זכרה וניסתה לתאר.
יצחק טסלר
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה